מסבירים ישראל-קיבוץ רוחמה

שלום אני שירה ואני רוצה לספר לכם על

קיבוץ רוחמה.קיבוץ רוחמה נוסד ב-1944 ע"י

גרעין תנועת השומר הצעיר מרומניה

ופולין, זאת לאחר שלושה

נסיונות התיישבות קודמים

שנכשלו.

בשנת 1998 הגיע המשק למצב "על סף
פשיטת רגל" וחברי האגודה החליטו להביא
ניהול חיצוני עם סמכוית רחבות. ("כשל ועד
ממונה.") מאז ועד עצם היום הזה מנוהל
הקיבוץ ע"י גורם חיצוני עם סמכויות אלו.
כחלק מההתאמה המבנית עבר הקיבוץ למודל
"המשולב" ב-1999. חברים שלי גרים בקיבוץ
רוחמה וכיף שם מאוד.
אני ממליצה לכם ללכת לשם, ואם רחוק או יקר
לפחות תדעו משהו.

האם כדאי לגדל חיית מחמד בבית?

כדאי לגדל חיית מחמד בבית.
כי זה נותן אחריות.
צריך לשמור על החיה, להאכיל אותה,
ולהוציא לטיול.
מהנה לגדל חיה בבית.
כי משחקים איתה ומלטפים אותה.
חיית מחמד נותנת ביטחון.
לא נשארים לבד.
-אפשר להשארבבית לבד בלי לפחד.
-החייה שומרת על הבית ועלי.
לסיכום:
אחרי שקראתם כל מה שכתבתי
אני ממליצה לכם:
תקנו חיית מחמד לבית!

המלצה לכיתות ב'

אני רוצה להמליץ לכם על
סיפורי הרשלה, ג'וחא וחכמי
חלם.
מוסר ההשכל בסיפור של ג'וחא
הוא: שלעולם לא תדעמה אחרים חושבים
אם לא יגידו לך.
אני רוצה לתאר לכםאת דמותם של חכמי
חלם.
חכמי חלםהם טיפשים מאודפשוט טיפה
יותר מהתושבים.
מה מצחיק בהרשלה:הרשלה היה יהודינ עני.
פעם אחת בא למסעדה.
ראתה המלצרית שהרשלה עני ואמרה:
"אין לנו אוכל"
הרשלה ענה:"אם לא תתני לי אוכל
אעשה כמו שאבי עשה!"
נפחדה המלצרית ונתנה להרשלה אוכל ושאלה:
"מה עשה אביך?"
צחק הרשלה וענה:
"שאבי היה רעב מאוד ןלא מצא
אוכל היה הולך לישון בלי!"
אני ממליצה לכם לקרוא את ג'וחא,
הרשלה וחכמי חלם.
כשאני קראתי את הסיפורים
נהניתי מאוד אתם עוד תודו לי!

טיול לאיטליה

ביום חמישי ה- 11.2 טסתי לאיטליה.

הייתי בורונה, לוקה, במילנו, ונציה

ועוד הרבה מקומות.

בורונה היה קרנבל ואספתי 17 סוכריות

ונתתי את כולן.

בסוף היוה בובות גדולות אבל לא כמו

בקרנבל בובות הענק, היה שם בובה

של מיקל ג'קסון עים גולגלות כי הוא מת.

בקרנבל המסכות בונציה הצתלמתי בלי

מסכה, ואחרי הקרנבל קניתי מסכה

והצתלמתי איתה. גם איפרו אותי.

הלכתי למיגדל הפעמונים המפורסם בפיזה,

פעם המיגדל היה בסכנת נפילה והיה

כרזה מי שיציל את המיגדל יקבל ארבע

כיתרי זהב.

היפנים נצחו בכרזה שצריך במזרקי

ענק ליצוק בטון איפה שהמיגדל היתנתק

מהקרקע.

היה לי מאוד כיף

ביום האחרון בדרך לשדה תעופה

כי הנהג שלו שקוראים לו

רוברטו, עצר לנו על הר

בתחנת דלק בדרך אני ואבי עשינו מילחמת שלג,

היה לי כיף מאוד באיטליה .

הסוף

רפלקציה-למה צריך תגובות

בבלוג שלנו אנחנו מגיבים לחברים
ומשמחים אותם וגם מגיבים לנו
ומשמחים אותנו.
צריך להגיב בבלוג כי כך נדע דעה
של אחר ונדעמה לתקן ברשומה הבאה.
אני מרגישה שמחה שמגיביםלי כי
זה כאילו אתה הכי מקובל
ואוהבים את מה שכתבת.
אני אוהבת להגיב לאחרים כדי
לשמח ולהביע דעה.
אני שמחה שיש לי בלוג וכולם יודעים
מה חויתי.

לנקום או לא לנקום?

פעם אחת היו שני בנות ושמן
זיוית וליהי.הן היו באותה כתה
חדשה קשה לומר שהיו חברות
בלב ובנפש.
אבל כל יום בתם הלימודים היו
הולכות עד תחנת האוטובוס.
הלכו ופטפטו.
יום אחד נשמעה זעקה מפיה של זיוית:
"שככתי את הכסף לאוטובוס!"
"מה תעשי?" שאלה ליהי.
"איו לי ברירה, אלך ברגל."
בטח אין לה כסף להלוות לי
חשבה זיוית.
ליהי עצרה בבית קפה, קנתה
גלידה ו-"פסק זמן" והמשיכה בדרכה.
כשהיגיעה זיוית הבייתה
ראשה כאב, היא פתחה את
דלת ביתה ושתתה הרבה כל כך
ישר מהבקבוק.
3 חודשים לאחר מכן ליהי עמדה
להשתתף בתחרות ריצת הגמר
נגד זוהר.
היא לבשה חצי שעה התחרות
את הנעלים שקנו לה אתמול,
ואחרי קשרה אותם היטב
הנעלים לחצו לה "אוי" אמרה
ובקשה מזיוית:"הנעלים שלך
קצת משלי, השאילינ לי אותן,
איתן אנצח!"
זיוית חשבה:לנקום או לא לנקום?

אני חושבת שזיוית הייתה צריכה
לנקום כי מי שאפילו לא קונה
שתיה לדרך וקונה לעצמה
גלידה ו-"פסק זמן"
צריך לנקום.

טיול לנחל אלכסנדר

ביום שלישי ה-2.2.10 הלכנו
אני וכתתי לטיול בנחל אלכסנדר.
ראינו את הנחל והמדריכה שלנו,
ששמה ליטל אמרה שהמים
מזוהמים.
נסענו עוד קצת באוטובוס
והגענו לשפך של נחל אלכסנדר
לים, הפעם הים נשפך לנחל.
הלכנו על החוף והגענו לבית
ספר לים וראינו את גל, צבת הים
שנחתכו לה הידיים מרשת דייגים.
ראינו גם את עדי שנשארו לה שקיות
ניילון בגרון והתשובה של הגוף שראינו
אותה צפה.
ראינו את סופר שקצת נחתכו לו
הידיים אבל עדיין יש לו.
הכנו גם מדליה.
היה לי כיף מאוד ומשעשע.