למה צריך בלוג?

אני אוהבת לכתוב כל מיני דברים בבלוג,

שאחרים ידעו מה חויתי וגם יגיבו.למדתי
מהבלוג הרבה:לעשות פרופיל, להוסיף
תמונה, לשמור דברים ולפי זה לתקן...

כיף יותר לכתוב במקלדת כי אז פחות
יכאב לי היד.
כיף גם להגיב לחבר וגם שמגיבים
לי.

המלצה על ספר

המלצה על ספר:

ספר המשלים הגדול

מאת:יוסי אבולעפיה
ציר:אפרים סידון

גוף:

בספר יש כל מיני משלים שכיף לקרוא
כמו:הצרצר והנמלה, השועל והענבים...
כל הסיפור מלמד משהו אחר.


עלילה:

במשל התזמורת עז שאלה חמור,
קוף ודב אם רוצים להקים תזמורת.
והם הסכימו, רק שלא ידעו "איך לשבת"
וזייפו פגשו בזמיר, ושאלו אותו איך
צריכה לשבת תזמורת?
הזמיר צחק ואמר:בלי כישרון אין
לנסות כי מעז, דב, חמור וקוף לא תצא תזמורת!


סיכום:

נהניתי לקרוא את אני ממליצה לכם
לקרוא אותו כי כיף ללמוד משל חדש בכל קטע.

קטע מידע על החתול

החתול

לחתול יש יכולת ריפוי שלא מהעולם הזה.

אם החתול בורח, הוא תמיד יחזור, רק

אם לא מתנהגים אליו יפה.

החתול הוא חיה חכמה, אבל הכי

חכם הוא הדולפין.

יש פצעים לחתולים כשהם רבים על נקבות,

ואם יש פצע שאפילו רואים את המעיים

בבטןתוך חודש חודשים ישאר רק סימן

מרב הליקוקים. אם זורקים חתול מקומה גבוהה

הוא תמיד ינחות על ארבע רגליים.

מכתב אישי

לשיראל היקרה!
רציתי לספר לך על ביקורי באוסטריה.
בקושי יש שמש ,מאוד קר,
והשפתיים שלי פשוט יבשות לגמרי!
הייתי כבר ב-4 ארמונות ועכשיו אני בחמישי.
מחר אחזור, יש בוינה וזלסבורג מלא גינות
של פרחים,ציורים וגני שעשועים.
כיף כאן היית מתה מהנוף!
אני לפעמים מדברת קצת אנגלית
ויש כאן מקום שניקרא "הרובע היהודי"
ואכלתי שם

מתגעגעת אלייך
שירה.

צייר

לתת מכל הלב - פרוייקט נגישות

ביום שישי הלכתי לפרויקט נגישות. יצאנו איילה, תכלת ואורלי לרחובות כץ וטרסקניני,
מדדנו מדרגות, שפועים, ומעברי חציה.
בכדאי שמוגבלים יוכלו
ללכת לכל מיני מקומות בדיוק כמונו.
הלכנו גם לחנות "ביג בייבי" והיה
בתוך החנות 3 מדרגות לקומה שנייה
אבל הנכים יכלו ללכת לקופה ולבקש
מה שהם צריכים.
הבעיה הייתה שאין חניות נכים
בשכונת כפר גנים א'!(השכונה שלנו.)
פרוייקט נגישות מאוד חשוב אנחנו רוצים שהמוגבלים יוכלו לעשות בדיוק מה שאנחנו עושים בחופשיות.
נהניתי מאוד.

יום בחיי

ביום אחד בחיי ריאיתי אותי קמה במיטה אחרת לגמרי.
לא ידעתי איך אבא ואמא שלי היו איתי באותו חדר ולא ביחד.
הערתי את אבי ואמרתי לו: אבא, איפה אנחנו?
הוא המשיך לראות הערתי אותו שוב, והוא אמר:אצל מאיה, סופה
וסלומי, הן ערות, הן יכולות ללמד אותך משהו ואת אותן.
הן לא שכחו אותך. טוב אבא, אמרתיוהלכתי לסלון. ראיתי את סופה
וסלומי הן דיברו איתי קצת רוסית וקצת אנגלית, אבל בקושי
הבנתי משהו. לימדתי אותן "קוראים לי בקס באני"והן לימדו אותי
משהו מהיר בגרוזינית ששכחתי כבר. אבא שלי הסכים שאני אלך
איתם לשוק לקנות דובדבנים.
המוכר הכיר את סופה וסלומי ואמר לי שלום.
הדובדבני היו טעימים!
היה לי כיף אבל זה היה לפני 5 שנים וזאת הייתה הפעם האחרונה שלי בגרוזיה
אבל זה יקרה שוב.